טיפול בהורות
סגנון ההורות שלנו מוכתב ומעוצב ע''י חווית ההורות שעברנו בעצמנו בתור ילדים במשפחת המקור שלנו. נכון שיכול להיות שבמהלך החיים בהשפעת הניסיון שעברנו בתור אנשים בוגרים אנחנו רוכשים תובנות אחרות ובונים עמדות שונות כלפי ההורות. לעתים הורים רוצים לספק לילדיהם חווית הורות שונה מזו שהייתה להם עצמם. אבל למרות
הרצון הרב להיות הורים אחרים לעתים אין ביכולתם ליצור את השינוי באמת מפני שהמודלים הראשוניים עדיין עלולים לגבור על הרצון ולהשפיע באופן בלתי נשלט על ההורות.
במפגש עם המטופל (הורה) סביב מטרת הטיפול המוגדרת כשינוי ביחסים הורה-ילד קודם כל משיגים תובנה הבסיסית שעל מנת להשיג שינוי בהתנהגותו של הילד יש ליצור קודם כל שינוי בהתנהגות הורית. לקיחת אחראיות הורית זו היא שלב ראשון בהובלת תהליכים בתרפיה של הורה-ילד. בעצם, התובנה היא שאין טיפול בילד נפרד ומנותק מהורה ושינוי אמיתי, עמוק ומשמעותי ניתן ליצור רק דרך תובנה על תפקידו המרכזי. הרעיון הוא שתהליך תרפויטי, שינוי, אפשר ליצור רק מול אישיות בוגרת ועצמאית, בעלת סמכות ואחראיות.
טיפול בילד בנפרד מהורה נפוץ ומקובל היום במסגרות שונות. הדעה הרווחת היא שבהעדר פניות הורה לטיפול, מקובל לנסות ולעזור רק לילד. במקרה של טיפול בילד בלבד אנחנו משאירים מרכיב משמעותי במשוואה של חייו ללא שליטה. הילד חוזר אחרי כל מפגש לביתו להוריו ושם מתרחשים אירועים מול דמויות ראשוניות ממשיות שמשקלם עולה על משקל הקשר הטיפולי עם המטפל (שיהיה טוב ככל הניתן). רמת האי-וודאות בקונטקסט של הטיפול במקרה הזה גבוהה מדי ועלולה לעכב את ההתפתחות והשינוי אליו מנסים לחתור. לכן, רצוי שמעורבות הורית תהיה משמעותית ככל הניתן בתהליך עם הילד. וככל שהקושי המוגדר לצרכי הטיפול אצל הילד גדול יותר, כך עולה החשיבות בהשתתפות הורית.
ארחיק ואגיד שלרוב, אם השאיפה היא ליצור שינוי אצל הילד, ניתן, אפשר ואפילו רצוי שהטיפול יהיה קודם כל בהורה. אפשר לטפל בקשייו הרגשיים של הילד ללא השתתפותו, רק דרך טיפול בהורות. הורה הוא הדמות הראשונית, הגורם המשמעותי ביותר בחייו של הילד. משמעותי יותר מכל מטפל שהוא. לכן, אם נצליח להגיע לתובנות ולשינוי בהתנהלותו מול הילד, נצליח לשנות את מצבו הרגשי של הילד ונשיג מטרות טיפוליות לגביו ללא השתתפותו הישירה.
כמובן, אני מדבר על משפחות שאינן נמצאות באזור הדרמטי של ריבוי טראומות וקשיים עמוקים בתפקוד. יש מצבים בהם זמנו של הילד יקר ואין אפשרות לחכות ליצירת התקדמות אצל הורה המוחלש והפגוע, אלא לתת מענה מידי וטוב ככל הניתן בזמן אמת. לכך מיועדים מנגנונים מגוונים בחברה בדמות מרכזי חירום, בתי ילדים-הורים, מערכות רווחה שונות.
במשפחה המתפקדת ופוגשת קשיים נקודתיים אצל הילד מבחינת הזמן ומבחינת אזורי חיים ספציפיים (בי''ס, קושי חברתי, חרדות, התנהגות בבית וכדומה) טיפול בהורות בלבד יהיה יעיל יותר מטיפול בילד בלבד ויכול להיות יעיל אף יותר מטיפול משולב בהורה ובילד.
לעתים טיפול והובלת תהליכי שינוי בסביבתו הטבעית של הילד יובילו לתוצאות טובות ומיטיבות יותר לו ולסובבים אותו (הורים, אחים, מורים, גננות וכו').
במקרה בו המזהה ומתריע על הקושי הוא ההורה והוא זה שמגיע עם הזמנה לעזרה ביצירת שינוי בחייו של הילד למטפל - במקרה הזה דרך עבודה ישירה על הורות עם המטפל ההורה יכול לבנות התנהלות מחודשת ויעילה ולהפוך לדמות מרכזית בהובלת שינויים בחייו של הילד. ובכך יממש פוטנציאל חשוב ביותר שטמון בעצם היותו דמות ראשונית עבורו. טיפול בהורות הוא בעצם תמיכה ועזרה של המטפל להורה לתפוס את תפקידו הטבעי.
