הילדים בנויים מהוריהם.
הילדים בנויים מהוריהם. כך שמעתי פעם בתור מטפל מתחיל מקולגה ותיקה ומכובדת. זו היא נגזרת הגיונית מאמירה מפורסמת של דונלד ויניקוט, אחד התיאורטיקנים המשמעותיים ביותר בתחום התפתחות הרגשית של האדם, מומחה בטיפול בילדים. בלהת הדיון הסוער באחד הכנסים הוא הכריז: "אין דבר כזה – תינוק!" הכוונה שאין דבר כזה תינוק לבד, ללא חיבור בלתי ניתן לפירוק הגיוני מהאם. הדמות המטפלת בו. תינוק לא יכול להתקיים לבד. אבל גם כאשר הוא גודל והופך לפעוט ולילד – הוא לא יכול להתקיים לבד, הוא קיים רק בתוך החיבור עם הוריו, דמויות שמטפלות בו. מבחינה רגשית, מבחינת התוכן של עולמו הפנימי*.
בתוך הקשר המיוחד והמאוד קרוב הזה מרכיבים של העולם הפנימי עוברים על הילד באופן כמעט אוטומטי ובלתי נשלט. הילד בנוי (כמו שתינוק בנוי באופן מולד לינוק את החלב משד אמו) לקלוט מהוריו ולהפנים את מה שמטפלים מכנים "תכנים רגשיים" מהם נבנה עולמו הפנימי. תכונות אופי, דפוסי תגובה, עמדות כלפי עצמו וכלפי אחרים, ערכים, מושגים, דימויים ועוד. בנוסף לקשר הישיר והאינטימי בין הורה לילד, ההורים מעצבים ומתחזקים את הסביבה של הילד והוא מתקיים ומתפתח בתוכה ומעוצב על ידה.
אמרתי "בלתי נשלט"? פה טמונה הבעיה. כי יחד עם דברים חיוביים, מזינים ותומכים בהתפתחות עלולים לעבור תכנים שאינם רצויים. כאלה שיש להם השפעה שלילית. כעס מהמצב בעבודה, מתח מקושי כלכלי, משבר ביחסים עם בן/בת זוג... לא חסר מצבי דחק וסטרס בחיי יום יום של מבוגר בעולם המודרני. כאן, בניקודה הזאת על ההורה לקחת אחראיות ולטפל בעצמו במטרה שכמה שפחות דברים שליליים יעברו לילד. אחת המטרות של הורה, יתכן וממש לא פשוטות בעולמנו העכשווי, היא לצאת "ממוד" הישרדות וליצור חיים של רווחה רגשית עבור עצמו. אחרת הילדים עלולים לספוג ולסחוף את משקעי הוריהם על כתפיהם העדינות.
*Winnicott, D.W. (1960). The Theory of the Parent-Infant Relationship. Int. J. Psycho-Anal., 41:585-595.
