תכנים... תכנים...
החלה שנת לימודים חדשה. הילדים באים לכיתות. מי הם התלמידים האלה? ואני מדבר בעיקר על הילדים הצעירים. הדור שקוראים לו דור Z (אלה שנולדו אחרי 1995) והדור החדש שמתחילים לקרוא לו דור אלפא (נולדו אחרי 2010).
בואו נסתכל קודם על העולם – גלובלי. הילדים של המאה ה-21 נולדו לעולם שהוא מחובר ברשת גלובלית, משתמש בטכנולוגיות דיגיטליות וגם מוצף במידע, משתנה ואלים באופן מתגבר עוד ועוד. גם הילד שנולד בתל-אביב, בחיפה וגם בדונצק או גונדר – כבר חוו על בשרם את המאפיינים של העידן המודרני. הם ראו מלחמות, הפצצות, טרור. וגם ראו פורנו, שיחקו בלווייתן הכחול וב-"סליידרמן". הרבה מקורות ממדינות שונות מציינים שאחוז התסמינים הדיכאוניים והחרדתיים בקרב הילדים גדול ומעורר דאגה. להלן קטע מתוך בלוג של ילדה אחת ברשת (אתר tale.co.il). אין לי מנדט להתייחס ולנתח אותו, לא אעשה את זה. פשוט אניח כאן כדוגמא מייצגת לדעתי את עולם התוכן של הילדים המודרניים:
אתמול.
אתמול ההיתי בבית לבד ובכל פינה יש לנו מראה דמיינתי את הטינה ומארי בלאדי ונדמה לי גם את לילית הלכת למיטה בפחד רב ויש לי גם חתולה שרעשים מפחידים היא עושה וחשוך בחוץ וגם בבית והאור יפריע לי להתרגל לחושך..ואיך דמיינתי את מארי בלאדי?? שאלו את אופיר…( למה כתבת על זה?) ונדמה לי שגם סליידרמן השתתף בהפחדה שלי את עצמי ( חברה שלי הראתה לי סרט שלו לא ביוטיוב) …נעמדתי וכיביתי את הטלוויזיה ולאחר מכאן את האור..הלכתי באיטיות מדמה את סליידר מן לכורבה ואת הווילון למארי בלאדי יבכבודה ועצמה..נשכבתי על מיטתי והרגשתי שמשהו מטפס עלי זו היתה נמלה לפי הריח אחרי שמעחתי אותה נשכבתי על הכרית שלי ומשהוא כהה וארוך דיגדג פני והשמיע גרגור מורקה (ככה קוראים לחתול) אמרתי והזזתי אותה והיא נשכבה ליד הכרית החתולה אותי שיגעה ונזכרתי בצ'אקי הבובה הרוצחת ושמאחורי עומד ארון עם מדפים עם מלא בובות ואחת דומה לצ'אקי אבל היא בת ויש לה עינים גדולות עם ריסים שבוהות ואתם מרגישים שהיא אמיתית ובכם מסתכלת מחקה לרגע שלא תחשדו ותרצח אתכם..אז הבית שלי מפחיד בחושך…
הטקסט מלא בדמויות ואסוציאציות קשורות למשחקים ולסרטי רשת המבוססים על סיפורי אימה למיניהם.
נכון שלא כל הילדים חשופים במידה שווה, רמת המוגנות של הילד יכולה להיות בטוחה מאוד. אבל... בוודאות גבוהה לידו יכול להימצא ילד אחר עם פחות מוגנות ויותר "חשיפה לתכנים לא מותאמים" בשפה של עובדים סוציאליים. והילד ההוא כתוצאה מפגיעה הוא חווה מהתכנים האלה יכול להיות חסר שקט, תוקפני ועדיין לגרום לילד המוגן חוויות שילחיצה, יביאו חרדה ואפילו פגיעה. מקרה שמוכר לי מניסיון. ילדה, בת 7, ממשפחה טובה, ההורים דואגים לשלומה ומאוד מגנים, עומדת בהפסקה במסדרון. אליה רץ ילד מכיתה אחרת עם טלפון נייד פתוח. דוחף אל מול פניה את המכשיר עם סרטון על המסך. "תראי! תראי! משהו טוב!!!" פורנו. הילדה באה הביתה עם שאלות...
לאור כל זה עולות שאלות רבות. ולאור העובדה שרוב המסגרות אינן מוכנות להתמודדות עם המצב.
מה עדיף לילדנו, מוגנות או חסינות? אולי, אם אי אפשר למנוע מהם חשיפה לתכנים פוגעניים יש למצוא דרך "לחסן" אותם, להכין אותם מראש?
