בנושא התמכרויות
עבודה עם מכורים ומכורים לשעבר מביאה אותי למסכנה שיש קשר בין נטייה להתמכר ליכולת ליצור קשר עם העולם. אם מביאים את האדם המכור למצב בו יש לו אפשרות ליצירת קשרים משמעותיים, אמינים ובטוחים עם האחרים, סיכויי לחזור לשימוש מאוד פוחתים.
מניסיון קליני, רוב המכריע של משתתפים שהיו בקבוצה לא חזר לשימוש במהלכה. הם החזיקו מעמד עד הסוף. למרות שבמהלך התהליך קרו הרבה דברים שבעבר בקלות היו מביאים אותם חזרה לשימוש. אותה תמונה רואים כאשר מכורים נמצאים במהלך טיפול בהורות או בטיפול בזוגיות. נראה שהטיפול היעיל ביותר באדם מכור יהיה דרך טיפול מערכתי בבנייה מחדש של קשר מגוון עם העולם. ולא רק טיפול המתמקד במכור עצמו שלעתים רק מחמיר את המצב בחיזוק וקיבוע של בדידותו מול העולם.
כך נראה, שוב נגיע לטענה עתיקה על חשיבות הכללית של הקשרים עם אנשים אחרים לקיום אנושי. יתכן גם שגילויים לגבי נוירוני מראה יובילו למסכנה שזהו צורך בסיסי המוטמע אפילו במבנה המוח שלנו.
