תרקוד איתה, רקדי אתו...

במהלך העידן המודרני מודעות לגבי תקשורת בינאישית הלא מילולית והקשר ההדוק בין תנועות הנפש ותנועת הגוף התרחבה וקיבלה הכר כמשהו שמובן מעליו וידוע לכל. בעולם המערבי כבר כמעט נשכחו ויכוחים בנוגע ללגיטימיות של טענות לקיום החיבור הבלתי נפרד בין נפשי וגופני, פסיכולוגי ופיזיולוגי, רוחני וחומרי. מיינדפולנס ותרגולי גוף-נפש הפכו לחלק מהשיגרה המובנת מעליה עבור כל מי שמגלה עניין בשיפור איכות החיים שלו. יחד עם זה, כאשר מדובר על נושאי זוגיות, הגישה המסורתית של טיפול ורבלי שכלתני וחסר התייחסות לגוף ותנועה עדיין רווחת ונראה כי ממשיכה לטעון לכתר כמרכזית והנכונה ביותר. אותם אנשים שבתחומי חיים אחרים מגלים מודעות לחוויות לא מילוליות, להשפעה של גופם על נפשם וחשיבות שפת הגוף בתקשורת עם הסביבה - אותם אנשים ברגע שעולה הצורך בשיפור יחסים בזוגיות מעדיפים לדבר ולא להסתכל לכיוון החוויות הגופניות, מגלים תגובות המנעות והגנה מפני גילוי והבנה של התקשורת הלא מילולית. אבל רוצים להתייחס או לא, מתכוונים להיות מודעים או לא, להבין ולפרש או להדחיק ולהכחיש - באילו טקטיקות שלא ננקוט כדי להימנע ולא להיות איפה שהגוף שלנו נמצא, הוא עדיין יהיה שם. שלנו ושל בן/בת זוג. הטנגו הזה ירוקד, מודע או לא. וזו יכולה להיות החלטתנו רצונית - לאפשר הרחבה של החוויה הזוגית והעמקה של החיים שעלינו לרקוד אותם ביחד. ובכך אני מסיים בהצעה או הזמנה להיכנס לעולם הקשר רחב ומרגש של תנועה בזוג.